יועץ אסטרטגי או אחיתופל מודרני

כמה נחת היתה לנו בשבוע האחרון. לכל אנשי מקצוע, בכמה ענפים. כמה שמחה. כמה אושר צרוף. כמה שאנחנו אוהבים שבועות כאלה. כמה סומק הם מעלים בלחיינו הצפודות. נחת נרשמה בממשלה ובצבא, בעיתונים וברדיו ובטלוויזיה, במשרדי הפרסום ויחסי הציבור, במשרדי הייעוץ והאסטרטגיה. המון נחת.

כבר אמרו את זה קודם לפני, אבל ידוע שאין שמחה גדולה כמו שמחה לאיד. ועל אחת כמה וכמה אין שמחה מושלמת, רגשות שגואים, עליצות קולנית וקריאות שמחה - כאשר מי שחוטף את הביצה הסרוחה הוא זה שזו מומחיותו המוצהרת: הטחת ביצים סרוחות.

אין לי מושג מתי נולד המקצוע הזה שנקרא יועץ פוליטי. יועץ אסטרטגי. וכמה ספין-אופים של המקצוע (ממש לא העתיק בעולם, אבל בהשאלה זו אחלה השוואה) כמו מנהל קמפיין, יועץ לניהול משברים וכיוצא באלה. ממש הלוחש לסוסים: פוליטיקאים, קצינים, טייקונים ועוד מהזן הזה.

(Read on …)

עסקת שליט: הכישלון המוחלט של העיתונות

אם הייתי עורך מעריב, או ידיעות, או הארץ, או חדשות ערוץ 2 או 10, הייתי משתדל לחפור טיפה יותר עמוק בסיפור המצעד של משפחת שליט.

אם הייתי בעלים או בעל שליטה או עורך ראשי של כלי תקשורת חשוב ומרכזי, הייתי מנסה לפרק באופן קצת יותר עמוק ואינטליגנטי את הטענות של מצדדי העסקה לשחרור גלעד שליט. ובעיקר של מתנגדי העסקה.

אם הייתי עורך ראשי, בעל עמדה, בעל שליטה, אם הייתי בעמדה של כוח והשפעה בתקשורת - הייתי לוקח את הדיון הזה למקום מעט שונה.

כי הטענה הדמגוגית הרווחת בקרב מתנגדי העסקה היא פשוטה ושקופה כמו תמיד בתעמולה הימנית המיליטנטית הכוחנית. בתמצית זה אותו "אל תתנו להם רובים" של ימי אוסלו העליזים. זה הולך מצוין עם "פרס יחלק את ירושלים", עם "ברק יפנה את השטחים" ובעיקר עם "ביבי טוב ליהודים". זה פשטני, זה דמגוגי, זה לאומני וזה בעיקר פחדני. ולמה? כי זה לעולם לא עוסק בשורש העניין. העיתונות הישראלית השטחית והעצלה תמיד תעדיף לעסוק במסובב ולא בסיבה.

(Read on …)

פרשת שליט: מותר לעיתונות להציג אג'נדה

השבוע מלאו 4 שנים לשבייתו של החייל גלעד שליט. 4 שנים זה הרבה מאוד זמן. בדיוק המרחק ממונדיאל למונדיאל, עם מלחמה וחצי באמצע. הרף-עין בחיים של מרביתנו - נצח בחייו של השבוי ובני משפחתו. אז מה עושים עם החייל השבוי? מה עושים או לא עושים בשביל לשחרר אותו משביו? ובואו נניח לרגע לקלישאות בנוסח "הילד של כולנו". הוא חייל והוא בשבי. סיפור עגום, סיפור נורא לחייל הצעיר ולמשפחתו - אבל סיפור שקורה די הרבה במדינות שחיות מלחמות.

אי-אפשר לנצח את הרגש. אי-אפשר לברוח מקלישאות בכל מה שקשור בגלעד שליט, שביו, משפחתו. אי-אפשר לסלוח לממשלות ישראל על האימפוטנציה המוחלטת, על היעדר היכולת להחליט. לכאן או לשם - אבל להחליט, לכל הרוחות. בעיקר אי-אפשר לנצח בוויכוח האינסופי, האמוציונאלי, הכואב - נכון או לא נכון לשלם את המחיר הנדרש לשחרורו של החייל משביו.

(Read on …)

סבירות נמוכה, שוב

שבוע דרמטי, מטלטל, מטריד מאוד, עבר ועדיין עובר על כוחותינו. מילא לוחמי השייטת - הם חזקים, הם גיבורים, הם גברים, הם יתגברו; מילא ביבי/ ברק/ איווט/ ישי/ אשכנזי/ צ'ייני - ממילא לא אכפת להם מכלום; מילא זועבי/ אנסטסיה/ פלסנר/ זחאלקה/ שאמה - הם בסך-הכל אתנחתא קומית, בידור זול להמונים.

שבוע קשה עד אנוש עבר על כוחותינו שלנו. על העיתונאים. על העיתונות. על הכתבים הצבאיים, הפרשנים לענייני ביטחון, הכתבים המדיניים, הפרשנים הפוליטיים, כותבי הטורים, השדרנים, הכוכבים באולפן וגם חיות השטח. איזה שבוע נוראי. מצד אחד - אירוע ביזארי שלא ממש ניתן לסיקור. בלתי אפשרי לביאור. איום ונורא כשפורטים אותו לפרטיו ולפרוטותיו; מצד שני - האידיוט הוא שלנו. הוא אנחנו.

מה עושים עם כזאת אווילות? מה עושים עם כל-כך הרבה טיפשות? למשל, מה יעשה הכתב הצבאי, או הפרשן הצבאי, שעומד - כמו כולנו - שומע ורואה את הקולות ולא מאמין למה שהוא רואה. רואה את החיילים הכי מובחרים של הצבא הכי מובחר שנשלחים על-ידי המנהיגים הכי מובחרים, למשימה הכי מופרכת שאפשר להעלות על הדעת. מה יעשה אחד כמו, נניח, רוני דניאל. ברור בעליל שהוא רותח. שהוא מתפוצץ. הכתב הצבאי הוותיק, האיש שראה הכל, הפרשן שיודע על צבא יותר משהצבא יודע על עצמו, שהוא דובר צה"ל יותר מכל דוברי צה"ל ביחד, שהוא יותר מג"ד ויותר מח"ט מכל המח"טים והמג"דים - צריך לסקר ולהסביר אירוע שאי-אפשר להסביר, אי-אפשר להבין ובוודאי שאי-אפשר לסקר כמו סתם מלחמה נחמדה.

(Read on …)

קצר בתקשורת - טור ביקורת חדש

פורסם לראשונה באתר הבלוגים "במחשבה שנייה"

טור ביקורת תקשורת חדש נולד - "קצר בתקשורת". זה טור הבכורה, והדרך עדיין לא לגמרי ברורה. בשלב זה מדובר על ניסוי וטעייה. מצד אחד, להיות מבקר תקשורת זה אחלה ג'וב. אתה יכול לכתוב את דעתך על כל מה שזז במדיה, לבחור במה לצפות, למה להאזין, מה כתוב - ותמיד להיות יותר חכם מאלה שאתה קורא אותם, מאזין להם, צופה בהם. לכאורה כמובן. זו אולי משימה קלה על הנייר, אבל לא תמיד הוגנת, בהחלט תובענית, כפוית טובה ולא תמיד פשוטה לביצוע. בעיקר לא לאיש המקצוע שלקח על עצמו את המשימה לחתוך בבשר החי של הקולגות שלו, לעיתים חבריו בהווה ובוודאי עמיתיו לשעבר.

הרעיון לייסד טור ביקורת תקשורת עלה בשבוע האחרון, בעיצומן ובשיאן של הפרשיות שמסעירות את רוחנו, דמיוננו והפנטזיות שלנו כבר חודשים. אי-אפשר היה לבחור עיתוי מוצלח יותר: החשיפה.

(Read on …)

פרשת גלעד שליט - כישלון פוליטי מחפיר

סיפור גלעד שליט הוא לא סיפור של חייל שבוי או של חייל חטוף. הוא לא סיפור של צבא, גם לא של מלחמה; של טרור או של ביטחון. סיפור גלעד שליט הוא סיפור פוליטי. אך ורק פוליטי. הוא פוליטי מהיום שבו החל ועד עצם היום הזה ועד בכלל.

סיפור גלעד שליט הוא סיפור פוליטי והוא תמצית סיפורם של הפוליטיקאים הישראלים. הוא סיפור של אומץ לב שאיננו, של פחדנות, של בריחה מאחריות, של עצימת עיניים, של סתימת אוזניים, של פחד ושל חשבון ושל דין וחשבון. סיפור של בריחה מאחריות, של חשבון אישי ושל דין וחשבון פוליטי.

סיפור נולד שליט הוא התזקיק הטהור ביותר של מה שנשאר היום מהחברה הישראלית. של הנרטיב הישראלי המשתקף באישיותם של נבחרי הציבור וממלאי התפקידים מודל שנות האלפיים. האנשים שגרונם רוממות המדינה; שהכבוד הלאומי בפיהם, שזקיפות הקומה במותניהם, של הזקפה הקולקטיבית בחזית מכנסיהם. נבחרי הציבור הם הדבר הרחוק ביותר שניתן לשער מדוגמה של אומץ לב אישי ואומץ לב ציבורי. הם לא מתביישים לדרוש אומץ לב מכולם - חוץ מאשר מעצמם. הם פולטים ומדקלמים הבלים חסרי כיסוי ונטולי בסיס על דוגמה אישית, על אינטרסים לאומיים, על ביטחון המדינה, על זהו זה ולא אחרת - ושום דבר מכל אלה לא מחילים על עצמם.

(Read on …)