אחרי השריפה, נגד העיוורון
בשבועות האחרונים פרסמתי כאן כמה עקרונות לסדר יום חדש. מצאתי לנכון לרכז יחד את עיקרי המצע. זה חילוני, זה אזרחי, זה אפילו שמאלני. בלי להתבייש, בלי למצמץ. מצנע, לטיפולך
1. עקרון הבסיס למניפסט האזרחי החדש: נבחרי הציבור עובדים אצלנו. בשבילנו. אנחנו לא הנתינים שלהם – אנחנו המעסיקים שלהם. אנחנו נשלם את משכורתם, נעניק להם סמכויות ותנאי עבודה – ובתמורה הם יעבדו בשבילנו.
זה נשמע לכם מובן מאליו? מה שאנחנו שכחנו, הם עוד לא למדו.
2. האחריות הניהולית ו/או הפלילית תהיה ישירה ומיידית. כל מי שנושא בתפקיד – אחראי למעשיו ובעיקר אחראי לנזקים של מעשיו.
במקרה של תקלה חמורה, אסון לאומי, אבדות בנפש ו/או נזק כלכלי כבד לקופה הציבורית – השר, המנכ"ל והפקידים הממונים מועברים מתפקידם. אין סמכות ללא אחריות.
3. חובת התאמה בסיסית של שרים ומנהלים לתפקידיהם ומניעת ניגוד אינטרסים. מנהיג עובדים לא יכול להיות שר ביטחון; גנב מועד לא ייתכן שיהיה שר אוצר; חרדי שמקדש קברים ומחזיק מתים בטיפול נמרץ לא יכול להיות שר בריאות; בריון גס רוח ואיש ריב ומדון לא יכול לשמש כשר חוץ; שר הפנים לא יכול להיות נציג של מיעוט, שנבחר במוצהר רק בשביל לדאוג לבוחריו ו/או רבניו.
ראש ממשלה, גם כאשר הוא כבול באילוצים קואליציוניים, מחויב למנות את שריו וסגני שריו ברמה סבירה של התאמה. כי אחרת זו מעילה באמון העם. מנכ"לים, מנהלים בכירים, מינויים מקצועיים – חייבים להיות מינויים מקצועיים.
4. סדר-יום אזרחי. מאז ומעולם, חיינו ומותנו כאן הם קרבן על מזבח הביטחון. יש לנו צבא עצום שמתאים למלחמת ש' ב-ש', מלחמות מדבר שכבר איננו; מערכת התחבורה שלנו מביישת מדינות בעולם השלישי; אין לנו גבול מוכר ומוגן; אין לנו הגנה אמיתית על העורף; אנחנו נוטשים את הורינו הזקנים ומזנים את חינוך ילדינו.
לא עוד ספרטה.
5. דת ומדינה. דת לחוד – ומדינה לחוד. וליתר דיוק: אמונה ומדינה. אין קשר ואסור שיהיה בין השניים. יבוטלו מיידית חוקי הכשרות, ההפרדות, האפליות, האיסורים; מניעת תחבורה ציבורית ותעופה אזרחית בשבת; תבוטל הרבנות הראשית והמקומית ואין שום סיבה שיהיה כאן ג'וב בשכר שתוארו "רב" או "משגיח כשרות".
למי ששכח: אמונה היא בחירה אישית היא לא חוק. וכך לגבי נישואין, גירושין, ילודה, ברית מילה, קבורה וירושה.
איש באמונתו. נקודה.
