יועץ אסטרטגי או אחיתופל מודרני
כמה נחת היתה לנו בשבוע האחרון. לכל אנשי מקצוע, בכמה ענפים. כמה שמחה. כמה אושר צרוף. כמה שאנחנו אוהבים שבועות כאלה. כמה סומק הם מעלים בלחיינו הצפודות. נחת נרשמה בממשלה ובצבא, בעיתונים וברדיו ובטלוויזיה, במשרדי הפרסום ויחסי הציבור, במשרדי הייעוץ והאסטרטגיה. המון נחת.
כבר אמרו את זה קודם לפני, אבל ידוע שאין שמחה גדולה כמו שמחה לאיד. ועל אחת כמה וכמה אין שמחה מושלמת, רגשות שגואים, עליצות קולנית וקריאות שמחה – כאשר מי שחוטף את הביצה הסרוחה הוא זה שזו מומחיותו המוצהרת: הטחת ביצים סרוחות.
אין לי מושג מתי נולד המקצוע הזה שנקרא יועץ פוליטי. יועץ אסטרטגי. וכמה ספין-אופים של המקצוע (ממש לא העתיק בעולם, אבל בהשאלה זו אחלה השוואה) כמו מנהל קמפיין, יועץ לניהול משברים וכיוצא באלה. ממש הלוחש לסוסים: פוליטיקאים, קצינים, טייקונים ועוד מהזן הזה.










