סבירות נמוכה, שוב

שבוע דרמטי, מטלטל, מטריד מאוד, עבר ועדיין עובר על כוחותינו. מילא לוחמי השייטת - הם חזקים, הם גיבורים, הם גברים, הם יתגברו; מילא ביבי/ ברק/ איווט/ ישי/ אשכנזי/ צ'ייני - ממילא לא אכפת להם מכלום; מילא זועבי/ אנסטסיה/ פלסנר/ זחאלקה/ שאמה - הם בסך-הכל אתנחתא קומית, בידור זול להמונים.

שבוע קשה עד אנוש עבר על כוחותינו שלנו. על העיתונאים. על העיתונות. על הכתבים הצבאיים, הפרשנים לענייני ביטחון, הכתבים המדיניים, הפרשנים הפוליטיים, כותבי הטורים, השדרנים, הכוכבים באולפן וגם חיות השטח. איזה שבוע נוראי. מצד אחד - אירוע ביזארי שלא ממש ניתן לסיקור. בלתי אפשרי לביאור. איום ונורא כשפורטים אותו לפרטיו ולפרוטותיו; מצד שני - האידיוט הוא שלנו. הוא אנחנו.

מה עושים עם כזאת אווילות? מה עושים עם כל-כך הרבה טיפשות? למשל, מה יעשה הכתב הצבאי, או הפרשן הצבאי, שעומד - כמו כולנו - שומע ורואה את הקולות ולא מאמין למה שהוא רואה. רואה את החיילים הכי מובחרים של הצבא הכי מובחר שנשלחים על-ידי המנהיגים הכי מובחרים, למשימה הכי מופרכת שאפשר להעלות על הדעת. מה יעשה אחד כמו, נניח, רוני דניאל. ברור בעליל שהוא רותח. שהוא מתפוצץ. הכתב הצבאי הוותיק, האיש שראה הכל, הפרשן שיודע על צבא יותר משהצבא יודע על עצמו, שהוא דובר צה"ל יותר מכל דוברי צה"ל ביחד, שהוא יותר מג"ד ויותר מח"ט מכל המח"טים והמג"דים - צריך לסקר ולהסביר אירוע שאי-אפשר להסביר, אי-אפשר להבין ובוודאי שאי-אפשר לסקר כמו סתם מלחמה נחמדה.

רוני דניאל מתפוצץ, אבי בניהו מתרסק

אם איזה חייל זוטר תחת פיקודו של רוני דניאל, קצין חצי בכיר במילואים בעצמו, היה מתכנן ומבצע אירוע בדרך שהגו הגנרלים המהוללים של הצבא שהעיתונאי רוני דניאל מסקר - המג"ד רוני דניאל היה משליך אותו לכלא צבאי לכל ימי חייו. אבל דניאל הוא באמת מקרה מיוחד. כמו באותם מקרים שבהם התלמיד עולה על רבו, כך דניאל הוא הסגן אלוף שעולה על אלופו, על רב-אלופו ועל שר ביטחונו. אבל זה לא רק דניאל. מה יכולים לעשות בחורים ספקניים וציניים במידה, כמו אלון בן-דוד, יואב לימור, רביב דרוקר, צ'יקו מנשה, אודי סגל ומרבית חבריהם - מול איבוד העשתונות המזעזע של עמיתם לשעבר (הרחוק) אבי בניהו. למי ששכח: בניהו הגיע לתפקידיו הצבאיים (יועץ של שרי ביטחון, מפקד גל"צ, דובר צה"ל) אחרי שהיה כתב צבאי, טוב למדי מסוגו, במשך שנים ב"על המשמר" ז"ל. גם הוא כנראה כתב צבאי שנשא את שרביט הגנרל בתיק השכל שלו, רק שבדרך נפל לו התיק ואיתו גם השכל.

מופע האימים של תת-אלוף בניהו, דובר צה"ל בשבילכם, היה - במקרה הטוב - מצער. אפשר היה לראות ולשמוע כיצד עמיתיו לשעבר ממש מרחמים על האיש שאיבד הכל ב- 12 שעות אומללות. הוא תקף אותם בחמת זעם, הוא ניסה להעליב, הוא סנט, הוא צעק, הוא איבד קשר עם המציאות. ומה יעשו הכתבים האומללים? יגידו שהאיש התחרפן? ילשינו עליו לברק? לאשכנזי?

אבל גם הם, כמו מרבית כתבי השטח, מצאו את עצמם השבוע חסרי אונים ונטולי מילים. מצד אחד, ברור בעליל שהמצב מגוחך ואבסורדי עד דמעות (מילולית) - אבל מי מסוגל להגיד את זה בשידור חי? מילא אמנון אברמוביץ, שממילא מסתבך עם פלונטרים מילוליים מתחכמים על בסיס יומיומי - הוא רגיל ללופים האלה. אבל מה יכול להגיד בחור נבון כמו דרוקר? מה יעשה איש מנוסה כמו מוטי קירשנבאום? מה יגיד אשף הפוליטיקלי קורקט יעקב אילון? מה תגיד נסיכת הקרח יונית?

מי יצעק שהמלך עירום

כולם רואים שהמלך עירום. כולם רואים את ערוות המלך מתנודדת בראש חוצות. כולם רואים את מיטב בחורינו נשלחים למשימת התאבדות עם רובי פיינטבול, כולם מבינים שאלה שנתנו את ההוראה חייבים לבצע חאראקירי בשידור חי - אבל אף אחד לא מסוגל להוציא מילה מהפה. אולי זה היה הלם, לך תדע. ואולי הם פשוט זכרו שלמחרת בבוקר הם יקבלו הודעות SMS וביפרים מאותם גיבורים של אותו המחזה, ואיך יורידו ביחד קפה או בירה בבית סוקולוב או בתחתית או בבראסרי. לנו אולי אין מחר, אבל להם יש.

הם יודעים היטב שברק שם עליהם פס אחד ארוך; שאשכנזי הוא טפלון; שבניהו היסטרי; ושהאלוף צ'ייני ייצא מזה בדיוק כמו שיצא מהיכל הפיפ-שואו. חלקלק כמו דג.

ומה הם עושים היום, אתמול, ביום שאחרי? מסקרים את ההפגנות (המזוויעות) באיסטנבול, וגם את מופעי הרחוב ההזויים (לא פחות) ברחובות תל-אביב, ירושלים, אשדוד ורעננה. גם הם יודעים שהפטריוטיות היא מפלטו של הנבל; ובמקרה שלנו - עיר המקלט של הטיפש.

ובניגוד לאומץ הלב הבלתי נתפס של לוחמי השייטת האומללים, שנשלחו להילחם בידיים חשופות מול המון נזעם על סיפון עוין בלב ים - עיתונאי ישראל נתפסו השבוע בשיא עליבותם, פחדנותם ואווילותם. זו היתה הזדמנות, אולי בלתי חוזרת, לחשוף בראש חוצות את עירומו של המלך ולהשליך אותו מהעיר בבושת פנים. וטובי בחורינו, אלא מה, שוב החמיצו את שעת הכושר. ואת החשבון על ההחמצה הזאת כולנו משלמים, ועוד נשלם, בריבית ריבית.