הכי טובים שיש

כמה אנחנו טובים? כמה אנחנו מוכשרים? כמה אנחנו חרוצים? כמה אנחנו נראים טוב? כמה אנחנו חושבים נכון? עד כמה אנחנו מתחשבים? האם אנחנו יודעים לחיות? האם יש לנו מושג איך זה לדעת ליהנות?

נדמה שאחת ההמצאות הבלתי מוערכות ביותר של המין האנושי היא אמנות השכנוע העצמי. "אוטוסוגסטיה" קוראים לזה? אנחנו לא ניתן למציאות לבלבל אותנו. החיים שלנו זה מה שאנחנו רוצים שהם יהיו, ואנחנו לא נחסוך בשום מאמץ בשביל לשכנע את עצמנו שאנחנו מה שאנחנו רוצים שנהיה.

אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו:

טובים יותר ממה שאנחנו באמת
נראים הרבה יותר טוב ממה שכל העולם חושב
רזים בהרבה ממה שאומרים המאזניים
בכושר גופני טוב בהרבה ממה שאומר המדריך בחדר הכושר
בריאים הרבה יותר ממה שטוען רופא המשפחה
שעירים (הגברים) יותר ממה שאומר המסרק
חלקים (הנשים) הרבה יותר ממה שאומר סכין הגילוח
שנונים פי כמה ממה שאחרים אומרים עלינו
מצחיקים יותר מכל הצוחקים איתנו (או עלינו?)
כותבים הרבה יותר טוב ממה שחושבים עלינו קוראינו
מבשלים הרבה יותר טעים מאלה שאוכלים איתנו
מצליחים בעסקים הרבה יותר ממה שמראה חשבון הבנק שלנו
מאירי פנים
אדיבים
נדיבים
מנומסים
טובי לב
מתחשבים
יצירתיים
מחושבים
יציבים
ישרים
מאושרים
אוהבים
מפרגנים
זוכרים
חומלים
חיים.

ואם מישהו יגיד לנו אחרת, לעולם לא נאמין לו.

אנחנו? רעים? שמנים? אנוכיים? כבדים? חולים? מאחרים? מעליבים? מזניחים? שוכחים? אנחנו? קירחים? מלבינים? זקנים? עלובים? פתטיים?

אנחנו?

לא, בטח התבלבלתם. זה לא אנחנו. זה הוא, זו היא, אלה ההם. לעולם לא אנחנו.

ואל תבלבלו לנו את המוח עם המציאות; עזבו אתכם מהדבר הזה שמכונה "אמת". כי האמת היא בדיוק מה שאנחנו רוצים שתהיה.